<h1>ראבי"ה סימן תשי"ט</h1>
<h2>דף ד:</h2>
מימות עזרא ואילך לא מצינו אלול מעובר. אבל בימי עזרא אירע כן, דכתיב ויגע החודש השביעי וכל ישראל בעריהם ויאספו כל איש ישראל כאיש אחד אל הרחוב [וגו'] ויבא עזרא את התורה לפני הקהל [וגו'] ביום אחד לחודש השביעי, ואותו היום יום טוב היה, כדכתיב וילכו כל העם לאכול ולשתות, וכתיב וביום השני נאספו ראשי האבות וגו', מה טיבו של יום השני שנאספו וקדשו וקראו בו בספר תורה אם לא שמיום הראשון עיברו את אלול ויום השני היה ראש השנה ויום ראשון לחודש, אף על פי שקראו הכתוב שני ראשון הוא. ואין לומר שעשו שני ימים טובים ראש השנה כמו שאנו עושין, שעדיין לא ניתקן אלא לאחר זמן מפני תקנת השיר, כדתנן במסכת ראש השנה. וכתיב ביום עשרים וארבעה לחודש נאספו כל ישראל בצום ובשקים, ומסתמא התחילו להתענות במוצאי החג, והיאך היו מוצאי חג יום עשרים וארבעה לחדש, והלא שמיני עצרת יום עשרים ושנים לחדש, ולפי המקרא היה שמיני עצרת יום עשרים ושלשה שהרי צמו למחרתו יום עשרים וארבעה, אלא ודאי מונין עשרים וארבעה מיום ראשון היו, ואף על פי כן מנו לחג הסוכות מיום שני של ראש השנה, ואותו עשרים וארבעה שצמו בו והוא עשרים ושלשה יום ליום שני, הא למדת שיום הראשון מאלול היה ומיום שני מנו לחג. מרבינו זקיני. ומיהו כיון דאמרינן במסכת ראש השנה לא מצינו דלא איצטריך הא איצטריך מעברינן ליה עבדינן קדושה אחת דילמא מצטרכי ומעברי ליה.
